מוזיאון פתח תקוה לאמנות

אודות
מוזיאון פתח תקוה לאמנות הוא מוזיאון לאמנות עכשווית, המציג עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים במגוון מדיומים: ציור, פיסול, צילום, וידיאו, קולנוע, אדריכלות, מיצב ומיצג.
המוזיאון שואף לקדם ולטפח אמנים צעירים ובד בבד להעניק במה לאמנים ותיקים, שטרם זכו לחשיפה מוזיאלית. התערוכות המוצגות במוזיאון מעלות קשת רחבה של נושאים ממרחב התרבות הישראלי, לצד סוגיות אוניברסליות, הנוגעות לחברה הגלובלית בעידן העכשווי, תוך שימת דגש על קידום גישות חדשניות ביחס לחלל המוזיאלי ולפריצת מוסכמות מסורתיות וגבולות בין מדיומים אמנותיים שונים ואופני הצגתם. גישות אלה עומדות בבסיס הקו האוצרותי שמתווה מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית, דרורית גור אריה, במטרה להוביל, ולאו דווקא לשקף, התרחשות בסצנת האמנות הישראלית.
המוזיאון נוסד בשנת 1964. הוא ממוקם במתחם קריית המוזיאונים, במבואות העיר פתח תקוה, ונושק לאחד הגנים היפים בארץ, גן העצמאות, שתכנן אדריכל הנוף הנודע, ליפא יהלום. לצד המוזיאון שוכנים במתחם מבני ציבור נוספים: בית "יד לבנים" הראשון בארץ, שהוקם ביוזמת דוד בן גוריון וזכה בפרס ישראל לשנת 1980; המוזיאון ההיסטורי לתולדות פתח תקוה; הארכיון ההיסטורי; המכון לאמנות חזותית; ואודיטוריום שמתקיימות בו פעילויות תרבות ופנאי, בכלל זה הרצאות, מופעים אמנותיים, הקרנות סרטים ועוד.
מתוך שאיפה לקדם ולהעמיק את שיח התרבות בחברה הישראלית העכשווית, מוזיאון פתח תקוה רואה חשיבות רבה בחיבור הקהילה לאמנות וביצירת דיון פורה, המשלב את הקהילה. לצד התערוכות המתחלפות משמש המוזיאון פלטפורמה לפעילות תרבותית נרחבת, למחקר ולדיון ביקורתי בסוגיות מפתח בחברה הישראלית. אלו נידונות במסגרת מפגשי אמן, סימפוזיונים, הרצאות וכנסים בינתחומיים בהשתתפות אנשי אקדמיה, אמנים, אוצרים וחוקרים מישראל ומן העולם.
למוזיאון אוסף יצירות אמנות, הממחיש את התפתחות האמנות הישראלית החל משנות העשרים של המאה העשרים ועד ימינו. האוסף מורכב ממספר אוספים נדירים, והוא מהווה משאב יקר ערך גם לתערוכות במוזיאונים אחרים בישראל וברחבי העולם. יצירות האוסף מוצגות במסגרת תערוכות מתחלפות בחלל "גלריית האוסף" במוזיאון.
באגף החינוך של המוזיאון, שצוותו מורכב מאנשי חינוך לאמנות ומאמנים, מוצעות פעילויות ענפות, והוא מהווה חוליה חינוכית ערכית בטיפוח דורות חדשים של שוחרי אמנות ובפיתוח קשרי תרבות-קהילה.

שעות פתיחה
ד', ו', שבת 14:00-10:00 ג', ה' 20:00-16:00

כתובת
קריית המוזיאונים, בית יד לבנים, רחוב ארלוזורוב 30, פתח–תקוה, ת.ד. 1, מיקוד 49100

טלפון
03-9286300

אתר אינטרנט - http://www.petachtikvamuseum.com

שש בש/ תערוכה קבוצתית (24/03/2011 - 06/08/2011) התערוכה מחברת בין עבודות אמנות במדיומים שונים של אמנים מקומיים צעירים, אשר הגיחו אל שדה האמנות במהלך חמש/שש השנים האחרונות. בבסיס התערוכה הרצון להתחקות אחר מאפיינים בולטים של העשייה המקומית הצעירה, ובעיקר אחר המקומות שבהם היא עושה שימוש מאתגר בחומרים, בזירות פעולה וברעיונות מוכרים, תוך יצירת הסטה פנימית במשמעותם. אף שאין מדובר בתערוכה תמאטית, ניתן לומר כי מרבית העבודות בה עושות שימוש מושכל בהיבטים שונים של פבריקציה ושל מלאכת יד, ונמצאות בתווך שבין הממשי למדומה, בין הרגשי למושגי, תוך יצירת עולם מימטי, אשלייתי, שבו תפישות של חומר ושל מרחב מתערערות ומתגבשות לסירוגין. בכניסה לחלל התערוכה נתקל הצופה בקו הרקיע המוכר של מנהטן, כשברקע מנצנץ מפעם לפעם כוכב. העבודה מסמנת כמיהה כלשהי, תקווה לא מנוסחת, אולי אפילו הבטחה. בחלל התערוכה המרכזי מוצגות עבודות מבניות הקשורות כולן במושג הבית, ההגנה. קירות חיצוניים, חללים תחומים, מבני בונקר אטומים, אמצעי אוורור נדרשים וכיוצא באלה אלמנטים המייצרים תחושת דחיפות, סכנה או מלחמה. אל מול עבודות אלו מתנוססים שלושה תורני דגלים, מתנשאים אך בה בשעה מכופפים, מתקפלים פנימה אל תוך עצמם, שבורים. חלל התערוכה הפנימי והשלוחות הנוספות מרכזים עבודות בעלות אופי משחקי מעט יותר, בין במובן הפורמליסטי ובין במובן הרעיוני. בתוך כך מסתמנים בתערוכה מספר צירי נושא עיקריים: עיסוק פורמליסטי לכאורה, הנוטה אל המינימליסטי, אך מטמיע היבטים לוקאליים, אישיים ואפילו גופניים (יעל אפרתי, ג'ומאנה מנאע, מתן בן טולילה); עיסוק בממד תהליכי ושילוב אלמנטים של תנועה ושל סאונד (אלונה רודה, נעמה בן יוסף); עיסוק במושג ההיסטוריה תוך התייחסות לאופני התיעוד שלה ולתפישת האמת הנגזרת מהם (דניאל מן, נגה ענבר, מיה בלוך); תעתוע מכוון בין ממדים חומריים ומדיומליים שונים (פלג דישון, צחי בוחבוט); שימוש מודע באמצעים שונים של מניפולציה חשופה (תום פניני, ליאור מודן); התייחסות למקורות תרבותיים קיימים (לאה גולדה הולטרמן, תמר הרפז, נבט יצחק). בין דחיפות פוליטית להדחקה, עבודת האמנים בתערוכה נעות על טווח המקביל, במובנים רבים, לאופי החיים ולאופני הפעולה המקומיים. בצל ההיסטוריה והמצב הפוליטי הנתון, אך מתוך נקודת מבט אוניברסלית לכאורה.